עורך דין
פלילי ש.מנדלמן
ייעוץ וייצוג משפטי

זכות השתיקה והחיסיון מפני הפללה עצמית שמורה לכל אדם הנמצא בחקירה משטרתית.

זכות השתיקה באה לידי ביטוי בסירוב לענות לשאלות החוקרים במקרה בה התשובה עלולה להפליל את הנחקר, אך מבלי לחשוש מעונש על עצם הסירוב.

על פי זכות השתיקה לא ניתן לחייב חשוד להשיב לשאלות שעלולות להפליל אותו. יחד עם זאת, כדאי לזכור כי זכות השתיקה היא כאמור אישית. היא עומדת רק כנגד הפללה עצמית ולא הפללה של אדם אחר, קרוב משפחה או חבר, אך הזכות עדיין נשמרת אם האדם בוחר בזכות השתיקה כנגד הפללה עצמית יחד עם חשש להפללת אחרים כמו שותפים לעבירה.

כלל ברזל- בטרם חקירה ראשונית מומלץ לשמור על  זכות השתיקה עד למפגש ייעוץ עם עורך דין.

המשך קריאה בנושא זכות השתיקה

חיפוש בטלפון נייד מוסדר בסעיף 23 לפקודת סדר הדין הפלילי.

טלפון נייד הינו מחשב לכל דבר ועניין לכן חיפוש בו צריך שיהיה בהתאם לצו שיפוטי.

חיפוש בטלפון נייד במהלך חקירה משטרתית יכול להיעשות אם החשוד נתן הסכמה לאחר שהוסבר לו כי קיימת לו הזכות לסרב לערוך חיפוש שכזה.

ממצאים שהושגו מטלפון נייד ללא צו בית משפט וללא הסכמת החשוד יכול שיפסלו ע"י בית המשפט.

חיפוש במכשיר הסלולרי עשוי לפגוע אנושות בפרטיותו של הנחקר  ובפגיעה בפרטיותם בצדדים שלישיים ו.

אין זה מתפקידכם לסייע למשטרה  ולהסכים לחיפוש במכשיר סלולרי או לתת לחוקרים את הקוד הסודי למכשירכם.

חשוד רשאי לסרב לבקשת החוקר לערוך חפוש במכשירו הסלולרי ועל חוקר חלה חובה להסביר לך את זכותך זו לסרב.

המשך קריאה בנושא הסכמה לחיפוש בטלפון נייד

עימות במהלך חקירה משטרתית יוצר עומס נפשי כבד מאוד על הנחקר. במהלך העימות יושבים חשוד/ה ומתלוננת/מתלונן בחדר חקירות במשטרה ביחד עם חוקר ומתבקשים להשיב לשאלות החוקר.

העימותים מצולמים ומוקלטים ולשפת הגוף חשיבות רבה בהמשך ההליך.

לרוב יברר החוקר ויבקש מהחשוד הסכמה לערוך עימות. לעיתים עימות נערך בהפתעה כאשר המתלוננת/מתלונן מוכנסים לחדר החקירות בזמן חקירת החשוד.

חשוד אינו מחויב ליטול חלק בעימות ולחילופין רשאי לשמור על זכות השתיקה במהלכו. לסירוב ליטול חלק בעימות יש השלכות כפי שלזכות השתיקה השלכות עתידיות על הנחקר. זוהי כאמור זכותו של הנחקר שלא ליטול חלק אקטיבי בעימות אך שתיקתו עשויה לחזק את ראיות התביעה.

סירוב ליטול חלק בעימות תפגע במהימנותו  של הנחקר המסרב.

זוהי גם הזדמנות לנחקר לחזק את גרסתו ולשכנע כי החשד כנגדו מופרך.

חשוב וקריטי לקבל ייעוץ לפני עימות בפרט וחקירה בכלל, להיות ערוכים לכל התרחישים ולהיות מוכן להתמודד עימם.

המשך קריאה אודות עימות בחקירה

חקירה פלילית, במיוחד למי שזהו לו המפגש הראשון עם רשויות החוק, הינו אירוע טראומתי ביותר.

שיתוף פעולה בחקירה הינו נושא מורכב.

סוגיות רבות מתעוררות בעניין זה:

• האם להסכים לערוך בדיקת פוליגרף?
• האם לספר "הכל" בחקירה או לענות רק לשאלות החוקרים?
• האם להסכים לעורך "עימות" עם המתלונן/מתלוננת?
• האם להאמין לכל מה שהחוקר מטיח בפניי?
• מה המשמעות של סירוב להשתתף במסדר זיהוי?

אין תשובה אחידה לכל השאלות המתעוררות בהקשר לשיתוף פעולה בחקירה, בוודאי שאין זה נכון שלא לשתף פעולה או לשמור על זכות השתיקה באופן גורף בכל חקירה.

ייעוץ משפטי נכון הוא הכרחי בשלב החקירה  ויכול למנוע מחשוד לבצע טעויות קריטיות שעלולות לסבכו בהמשך ההליך ולעיתים באופן בלתי הפיך.

במדינת ישראל לא מאפשרים לסניגור פלילי להיות נוכח במהלך החקירה של לקוחות ועל החשוד/ה להתמודד לבדו עם שאלות חוקריו.

במקרה בו אדם מוזמן לתת עדות אין לאדם זכות להיוועץ בעו"ד לפני החקירה או לשמור על זכות השתיקה. ההיגיון בכך הוא שעד אינו נחקר כחשוד ולכן אינו עומד בסיכון כלשהו.

אם זומנתם למסור עדות במשטרה חשוב לברר האם אתם מוזמנים כעדים או כחשודים ומה מהות החשדות נגדכם. לא תמיד תהיו זכאים לתשובות בעניין. לכן קיימת חשיבות רבה להיוועץ בעו"ד לפני שמגיעים למשטרה. זהו שלב קריטי בהליך הפלילי שכן כתבי אישום רבים מבוססים על גרסאות ראשוניות שנמסרות במשטרה וחלק גדול מהנחקרים אינם מודעים לזכויותיהם, ובשל כך מבצעים טעויות שקשה לתקנם בהמשך.

כל גרסה מאוחרת ושונה מהגרסה הראשונית תחשב כגרסה "כבושה" שנועדה להציל את החשוד מאימת הדין.

חשודים עושים טעויות רבות בחקירות: מנסים להתחבב על חוקריהם, מוסרים פרטים שאין צורך למסור ועוד.

בניגוד לדמוקרטיות אחרות, בישראל מותר לחוקרים לשקר לחשודים ואין חובה כי עורך דינם יהיה נוכח בחקירה. לפי מודל החקירה הנהוג בארץ, החוקרים מתאמצים לחלץ מהחשוד הודאה באשמה כמעט בכל מחיר.

חוקרים  נוהגים להשתמש בתרגילי חקירה ולשקר לנחקרים על מנת לנסות ולהוציא הודאות או ראיות מפלילות. נחקר שלא יודע כי חוקרי המשטרה יכולים לשקר לו , יכול בקלות להיכנע למניפולציה זו ולהפליל את עצמו. מותר לחוקרים להטיח בחשוד כי קיימות ראיות  מפלילות כנגדו שכלל לא קיימות , לדוגמא : כי שותפו לדבר עבירה  מפליל אותו וכי עליו להציל את עורו. חוקר יכול להטיח בנחקר כי קיימות  ראיות פורנזיות הקושרות אותו לביצוע עבירה וכי אלה  נמצאו בזירת העבירה. חוקר יכול להטיח בחשוד כי מצלמות תיעדו אותו הגם שהדבר אינו נכון, ואלא רק מעט מהדוגמאות.  

מכאן החשיבות העצומה לקבל יעוץ משפטי מעו"ד פלילי מיומן בטרם חקירה ראשונית. עו"ד מיומן מכיר את כל תרגילי המשטרה ומתפקידו להכין את הנחקר למה שמצפה לו בחקירה. הליך חקירה מלווה לעיתים בלחץ נפשי קשה, לעיתים חשוד נחקר על ידי יותר מחוקר אחד , לעיתים לאורך שעות ארוכות, כך שהכרת כל "תרגילי החקירה" בטרם החקירה היא הכרחית עבור הנחקר.

עולם עריכת הדין מחולק לתחומי התמחות: פלילי, אזרחי-מסחרי, משפחה, מקרקעין, עבודה, ונזיקין - ולכל תחום שפה, פסיקה ונהלים משלו. הכלל הראשון: אל תבחרו "עורך דין כללי" כשמדובר בעניין ייחודי. אם נפתחה נגדכם חקירה, זומנתם לתחנת משטרה או הוגש כתב אישום - אתם צריכים עורך דין פלילי, ורק אותו, גם אם עורך הדין המשפחתי שלכם מציע "לטפל בזה". הדרך הכי בטוחה לבחור נכון: להגדיר במדויק מהי הבעיה המשפטית, ואז לחפש עורך דין שמתמחה בדיוק בה ולא רק "עוסק" בה בין היתר.

חקירה באזהרה היא חקירה שבה החוקר מודיע במפורש: "אתה חשוד בביצוע עבירה, אינך חייב לומר דבר, וכל מה שתאמר עלול לשמש נגדך כראיה. כמו כן הינך רשאי להיוועץ בעורך דין". ברגע שנאמרו לכם המילים האלה - אתם רשמית חשוד בתיק פלילי, לא "עד" ולא "מוזמן לברר עניין", גם אם כך הציגו לכם את הזימון. משמעות האזהרה: יש לכם זכות שתיקה מלאה, זכות להיוועץ בעורך דין לפני החקירה ובמהלכה, וזכות לדעת באיזו עבירה אתם חשודים. הטעות הנפוצה והמסוכנת ביותר היא לחשוב ש"רק דיבור יעזור לי" ולהתחיל להסביר ולהתגונן בלי ייעוץ מוקדם - כל מילה בחקירה מתועדת ועלולה לשמש נגדכם בהמשך. הכלל: לפני שנכנסים לחדר חקירה תחת אזהרה, מתקשרים לעורך דין פלילי.

ככלל, רק עורך דין בעל רישיון תקף מלשכת עורכי הדין רשאי לייצג אדם אחר בהליך משפטי – כך על פי חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961. יש חריגים מצומצמים: מתמחה בשנת ההתמחות האחרונה שלו יכול לייצג בבית משפט השלום בתנאים מסוימים, ובבית המשפט לתביעות קטנות מאפשר להופיע ככלל ללא ייצוג עורך דין . חשוב לדעת שקיצורי דרך שמגיעים דרך מכר, "מומחה" בפורומים או מייצג לא מוסמך אינו רק לא חוקי - הוא מסכן אתכם, כי רק עורך דין מוסמך נושא באחריות מקצועית ומחויב לכללי אתיקה. בכל הליך משמעותי, במיוחד פלילי, חובה לוודא שהמייצג שלכם רשום ופעיל בלשכת עורכי הדין.

חקירה "רגילה" - חקירת עדים - נעשית כשאתם נתפסים כמי שיכולים לספק מידע, בלי שאתם עצמכם חשודים; אתם חייבים לומר אמת אך אין לכם חסינות מפני הפללה עצמית באותו רגע. ברגע שהחוקר אומר לכם "אתה חשוד בעבירה..."  ומזהיר אתכם שאינכם חייבים לומר דבר וכל מה שתאמרו עשוי לשמש נגדכם - הפכתם לחשודים, וזוהי חקירה באזהרה. ההבדל הזה קריטי: כעד אתם חייבים בדיווח אמת מלא, כחשוד יש לכם זכות שתיקה מוחלטת. טעות נפוצה היא הגעה לחקירה מתוך מחשבה שמדובר ב"בירור עובדתי" בעוד בפועל כבר יש כנגדכם חשד מגובש. אם יש לכם ספק לגבי מעמדכם בחקירה - שאלו את החוקר במפורש "האם אני חשוד?", וזה מספיק כדי לדעת אילו זכויות עומדות לכם ואיך לנהוג.

מבחינה חוקית - כן, מותר, ואף אחד לא יכול לחייב אתכם להביא עורך דין לחקירה. אבל "מותר" לא אומר "מומלץ". ברגע שאתם נחקרים באזהרה, אתם ניצבים מול חוקר מיומן שתפקידו לגבש ראיות, בלי שאתם יודעים בדיוק אילו ראיות כבר קיימות נגדכם. עורך דין לא נכנס איתכם לחדר החקירה עצמו (זו הפרקטיקה הנהוגה בישראל), אבל הזכות החשובה ביותר שיש לכם היא זכות ההיוועצות לפני החקירה . שיחה עם עורך דין, גם טלפונית, לפני שאתם נכנסים, יכולה לשנות לחלוטין את האופן שבו תתנהלו בחקירה. סירוב המשטרה לאפשר לכם להיוועץ בעורך דין לפני חקירה מהווה פגיעה בזכות יסוד. המסקנה הפשוטה: תמיד תדרשו את הזכות הזו.

ככלל, יש להגיש ערעור פלילי תוך 45 יום ממתן גזר הדין. זהו מועד קשיח - לא "המלצה". פספוס המועד לא סוגר את הדלת לגמרי: אפשר להגיש בקשה להארכת מועד, אך בית המשפט ידרוש טעם מיוחד וממשי למתן אורכה. "שכחתי" או "לא ידעתי שיש לי 45 יום" אינם נחשבים טעם מיוחד ורוב הבקשות הללו נדחות. משום כך, ברגע שניתן פסק דין מרשיע - אפילו אם עוד לא קיבלתם את הנימוקים המלאים - כדאי לפנות מיד לעורך דין פלילי ולתאם את לוח הזמנים, ולא לחכות "לראות אם יהיה טעם לערער". איחור בהגשה עלול לעלות לכם בזכות הערעור כולה.

ערעור בזכות הוא ערעור שמותר להגיש ללא צורך באישור מוקדם - זו הזכות הבסיסית שלכם כנאשמים לערער פעם אחת על פסק דין שניתן בערכאה ראשונה (למשל מבית משפט השלום למחוזי, או ממחוזי כערכאה ראשונה, לעליון). ערעור ברשות, לעומת זאת, נדרש כאשר כבר מוצה "גלגול" אחד של ערעור, ורוצים לערער בשנית - אז יש להגיש תחילה בקשת רשות ערעור, ורק אם היא מתקבלת מוגש הערעור עצמו, בדרך כלל תוך 30 יום נוספים ממתן הרשות. בית המשפט מאשר בקשת רשות ערעור רק במקרים חריגים – כשמתעוררת שאלה משפטית עקרונית, טעות בולטת או עיוות דין. ההבדל הזה חשוב מאוד מבחינה אסטרטגית: ערעור שני דורש טיעון משכנע במיוחד כדי לעבור את "שער הכניסה".

הכלל פשוט וקובע לפי הערכאה שנתנה את פסק הדין המקורי. אם הורשעתם בבית משפט השלום, הערעור בזכות מוגש לבית המשפט המחוזי באותו מחוז. אם ההרשעה ניתנה בבית המשפט המחוזי כערכאה ראשונה (כפי שקורה בעבירות חמורות כעבירות מין) הערעור בזכות מוגש ישירות לבית המשפט העליון בירושלים. חשוב להבין: אין ברירה או שיקול דעת לגבי הערכאה - היא נגזרת אוטומטית מזהות הערכאה שדנה בתיק מלכתחילה.

בהחלט כן, וזו למעשה אחת הדרכים הנפוצות ביותר לערער. אפשר להגיש "ערעור על גזר הדין" בלבד - ולהשלים עם ההרשעה - כאשר הטענה היא שהעונש שהוטל חמור באופן קיצוני ביחס לנסיבות, לעברו הפלילי של הנאשם, לנסיבותיו האישיות או ביחס לענישה הנהוגה במקרים דומים. במקרים כאלה בית המשפט של הערעור לא בוחן מחדש את שאלת האשמה, אלא רק את מידת הענישה - והוא נוטה להתערב בעונש רק כאשר הוא חורג באופן משמעותי ממדיניות הענישה המקובלת, ולא רק כי הוא נראה "כבד מדי" בעיני הנאשם. לעיתים משלבים גם ערעור חלקי על ההרשעה בסעיף מסוים תוך השלמה עם ההרשעה ביתר הסעיפים - שילוב שדורש ניסוח זהיר ואסטרטגי מצד עורך הדין.

כן. הזכות לערער אינה שמורה רק לנאשם - גם המדינה, באמצעות הפרקליטות, רשאית לערער הן על זיכוי (מלא או חלקי) והן על עונש שלדעתה קל מדי ביחס לחומרת המעשה. זה קורה בפועל, במיוחד בתיקים חמורים או כאלה שבהם לדעת התביעה נפלה טעות בפסק הדין. ערעור מדינה על קולת עונש נבחן בסטנדרט דומה לזה שחל על נאשם שמערער על חומרת עונשו . התערבות ערכאת הערעור תהא רק בסטייה משמעותית ממדיניות הענישה המקובלת, ושנעשית טעות בולטת על ידי בית המשפט קמא.

הגשת ערעור כשלעצמה אינה עוצרת אוטומטית את ביצוע העונש - צריך להגיש בקשה נפרדת לעיכוב ביצוע, יחד עם הודעת הערעור. זה קריטי במיוחד כשמדובר בעונש מאסר: אם לא מתבקש ומאושר עיכוב ביצוע, הנאשם עלול להיכנס לכלא לפני שהערעור נדון בכלל, גם אם בסופו של דבר הוא יתקבל. בית המשפט בוחן בקשה כזו לפי שני שיקולים מרכזיים: סיכויי הערעור להתקבל, ומאזן הנוחות - כלומר הנזק הבלתי הפיך שייגרם אם המאסר יבוצע ואחר כך יתברר שהערעור מוצדק, לעומת הסיכון שבדחיית הביצוע. גם מצב בריאותי ונסיבות משפחתיות משפיעים. חשוב: זו בקשה נפרדת שדורשת ניסוח מדויק, ולכן צריך להגיש אותה בו-זמנית עם הערעור ולא בדיעבד.

ערעור הוא ההליך הרגיל - מעבר מערכאה אחת לערכאה גבוהה יותר לבחינה מחדש של פסק הדין. דיון נוסף הוא הליך נדיר וחריג בבית המשפט העליון בלבד: לפי סעיף 30 לחוק בתי המשפט, אם הלכה שנקבעה בפסק דין של העליון סותרת הלכה קודמת שלו, או מעוררת שאלה בעלת חשיבות עקרונית מיוחדת, אפשר לבקש שהרכב מורחב (חמישה שופטים ומעלה) ידון בה מחדש - וזה נדיר מאוד ומאושר רק במקרים חריגים. 

באופן סטטיסטי, שיעור ההצלחה של ערעורים פליליים המבטלים הרשעה לגמרי אינו גבוה - ערכאת הערעור נותנת משקל רב לממצאי מהימנות שקבעה הערכאה הראשונה ששמעה את העדים ישירות, ולא נוטה "לשפוט מחדש" את התיק כולו. לעומת זאת, ערעורים שמתמקדים בטעות משפטית ברורה, בפגם דיוני מהותי, או בבקשה להקלה בעונש - מצליחים בשיעור גבוה יותר משמעותית. לכן ההחלטה אם להגיש ערעור צריכה להתבסס על ניתוח מקצועי של חומר הראיות, פרוטוקול הדיון ונימוקי פסק הדין, ולא על תחושת אי-צדק כללית. עורך דין פלילי טוב יגיד לכם בכנות מה הם סיכויי הערעור, כי הגשת ערעור חסר סיכוי אמיתי גם עולה כסף וזמן וגם דוחה סופיות הליך שלעיתים כדאי לסיים.

אם ערעור בזכות נדחה, האפשרויות הנוספות מצומצמות מאוד. אפשר לנסות בקשת רשות ערעור לערכאה נוספת אם טרם מוצתה (למשל מהמחוזי לעליון), אך זה נדרש אישור מוקדם ומתקבל רק במקרים חריגים. אם כל דרכי הערעור הרגילות מוצו, נותרו שני מסלולים נדירים: דיון נוסף - רק כשמתעוררת סתירה בין הלכות של העליון או שאלה עקרונית חדשה, ומשפט חוזר - הליך נדיר ביותר המיועד למקרים שבהם התגלו לאחר מכן עובדות או ראיות חדשות מהותיות שיש בהן כדי לשנות את התוצאה, ומטופל לפי הליך מיוחד שדורש אישור נשיא בית המשפט העליון. שני המסלולים הללו הם "פתח חירום" ולא המשך טבעי של ערעור רגיל, ומוצלחים רק במקרים נדירים ומיוחדים.

מבחינה חוקית - כן, אתם רשאים להגיש ולנהל ערעור פלילי בעצמכם, בדיוק כפי שאתם רשאים לייצג את עצמכם בכל הליך משפטי. אבל בפועל מדובר בהימור מסוכן: ערעור פלילי דורש ניתוח משפטי מדויק של פרוטוקול הדיון, איתור טעויות משפטיות או דיוניות קונקרטיות, וניסוח טיעונים לפי כללי סדר דין נוקשים - כולל עמידה במועדים שאינם ניתנים לפשרה. שופטי הערעור אינם "מקלים" עם מערער שאינו מיוצג, וטיעון לא ממוקד עלול לפגוע בסיכויי ההצלחה גם כשיש לכם טענה טובה לגופו של עניין. בשלב הזה של ההליך, אחרי שכבר עברתם משפט שלם, ההשקעה בעורך דין פלילי מנוסה לערעור היא לרוב ההבדל בין ערעור שנשמע רציני לבין ערעור שנדחה על הסף.

הבסיס לכל ערעור הוא פסק הדין המלא על נימוקיו, מוצגים שהוגשו לבית המשפט, פרוטוקול מלא של כל דיוני הערכאה הקודמת, תסקירי שרות מבחן ,אם יש , כתב האישום וכל חומר שהוגש בבית המשפט עליו מערערים. עורך הדין לומד את כל אלה בקפידה כדי לאתר טעויות משפטיות (יישום שגוי של החוק), טעויות בקביעת עובדות, פגמים דיוניים (כמו פגיעה בזכות הטיעון) או אי-סבירות בענישה. על בסיס זה מנוסח כתב ערעור מובנה - הכולל את נימוקי הערעור, האסמכתאות המשפטיות התומכות, והסעד המבוקש (ביטול הרשעה, זיכוי, החזרת התיק לערכאה קמא, או הקלה בעונש). לקראת הדיון עצמו מכינים גם תמצית טיעונים בעל פה, מגישים אם יש צורך בקשה נלווית כמו עיכוב ביצוע. איסוף מסודר של כל החומר מייד עם קבלת פסק הדין חוסך זמן יקר לקראת מועד ההגשה הקצר יחסית.