- האפשרות להטיל צו עיכוב יציאה מהארץ בהליך הפלילי, מסורה לקצין הממונה על החקירה המשטרתית (לתקופה מרבית של שלושה חודשים) ולבית המשפט.
- בהליך הפלילי, צו עיכוב יציאה מהארץ אינו נועד למטרת ענישה אלא לתכלית מניעתית. כך למשל, כשמדובר בצו עיכוב יציאה מהארץ שניתן נגד נאשם בהליך פלילי,
תכליתו של הצו הינה למנוע שיבוש הליכי משפט וכן לצורך הבטחת התייצבותו של הנאשם לדיון במשפטו או לנשיאת עונשו.
-
כיצד בודקים אם יש כנגדכם צו עיכוב יציאה מן הארץ? זה פשוט!
- לצורך קבלת השירות יש להכין את תעודת הזהות, מספר הדרכון, תאריך הוצאת הדרכון ושנת הלידה.
בדיקה טלפונית
- ניתן לבצע את הבדיקה באמצעות מענה טלפוני ממוחשב לבדיקת עיכוב יציאה, שזמין 24 שעות ביממה.
- בדרך זו הפונים יכולים לקבל מידע על עצמם או על ילדיהם הקטינים (מתחת לגיל 18).
- יש להתקשר למרכז השירות והמידע הארצי של רשות האוכלוסין בטלפון *3450 ומשם יש הפניה למערכת הממוחשבת.
בדיקה מקוונת
- ניתן לבצע את הבדיקה גם באופן מקוון במערכת ההזדהות הלאומית.
- בדרך זו הפונים יכולים לקבל מידע על עצמם בלבד.
- אחרי שנרשמים למערכת ומבצעים הזדהות באמצעות שם משתמש וסיסמה מקבלים מסרון לאימות.
- יש להזין את קוד האימות והתשובה תתקבל במקום.
-
מתי ניתן לבטל (ולו זמנית) צו עיכוב יציאה מן הארץ?
במקרים רבים ניתן לבטל צו עיכוב יציאה מן הארץ בהליכים פליליים ע"י הגשת בקשה מתאימה לבית המשפט בו מתנהל ההליך הפלילי.
ככל שהמשטרה מגבילה יציאת חשוד/ה מלצאת מן הארץ, ניתן להגיש ערר על החלטה זו לבית המשפט השלום.
באופן כללי, יש להצביע על כך שמרכז חייו של המבקש/ת הינו בארץ, כי לא קיים סיכון כי יברח או לא יגיע לחקירה ככל שיוזמן,
ובית המשפט רשאי בכפוף לערבויות מתאימות לאפשר לחשוד/נאשם לצאת לחו"ל לפרק זמן קצוב. קיימת חשיבות כי בקשה לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ תוגש באופן מקצועי ובאופן אפקטיבי על מנת למקסם את סיכויי ההצלחה של הבקשה.
-
פסיקת בית המשפט העליון בהקשר לעיכוב יציאת חשוד/נאשם מן הארץ
בבש"פ 1989/94 מ"י נ' עמר קבע בית המשפט העליון :
א. (1) האינטרסים המתנגשים בסוגיית איסור היציאה של נאשם מהארץ ברורים:
מעבר מזה, האינטרס של כל אדם כי יוכל לנוע ככל אשר יחפוץ ונפשו תאבה ובכלל זה, לצאת את הארץ - ומעבר מזה, האינטרס של המדינה כי הליך התלוי ועומד בבית משפט יתנהל כסדרו וכהלכתו, וכי בסיומו של אותו הליך תזכה הכרעתו של בית המשפט לביצוע אפקטיבי. אינטרס הפרט מזה ואינטרס הכלל מזה ( 140ד-ה).
(2) חוק-יסוד: בכבוד האדם וחירותו רומם את הזכות לחופש התנועה אל מחוץ לארץ והעלה אותה במעלות הזכויות אל עבר היותה זכות חוקתית או זכות מעין חוקתית. בעיקר חשובה בנקודה זו מהותה של אותה זכות, בהיותה "זכות טבעית", והיא המפרנסת והמזינה את תוכה ואת מעמדה כ"זכות יסוד". חוק היסוד ישמש השראה לפרשנות, אך השראה זו הייתה קיימת כבר לפני חוק היסוד ( 141א-ג).
(3) אולם גם חופש התנועה אינו ערך מוחלט, ויש שאינטרס הכלל יעצור אותו בדרכו. אינטרס הכלל, בעניין דנן, פירושו אינו אלא הצורך להבטיח אפקטיביות להליך השיפוטי ( 141ג-ד).
ב. (1) עמדת הפתיחה לדיון ביישום האינטרסים הנוגדים היא בזכותו של הפרט לצאת כאוות נפשו. מכאן שהנטל הוא על המדינה להצדיק ולהסביר על שום מה ולמה תיאסר על אדם יציאה מן הארץ. השאלה היא מה כובדו של אותו נטל ( 141ה-ו).
(2) מבין המבחנים הבאים בחשבון בנושא זה של זכויות הפרט עומדים בראש ובתחרות ביניהם - שני מבחנים אלה: קיומה של "אפשרות סבירה" - או: קיומו של "יסוד סביר לחשש" - או קיומה של "קרבה לוודאות", כי בצאתו את הארץ יסכל הנאשם את מהלכו או את תוצאותיו של המשפט הפלילי התלוי ועומד נגדו ( 141ז- 142א).
ג. (1) מבין שני מבחנים אלה המבחן הקובע ייסב על קיומה של אפשרות סבירה או על קיומו של יסוד סביר לחשש - כי יציאתו של נאשם מן הארץ יהיה בה כדי לסכל את ההליך הפלילי התלוי ועומד נגדו ( 143ה).
(2) מבחן זה תואם את ההלכה העוסקת בהתנגשות בין חופש הביטוי לבין טוהר ההליך השיפוטי. הוא גם אומץ בידי המחוקק לעניין מעצרו של נאשם עד תום ההליכים, ביחס לבחינת אפשרות סיכול מהלכיו של המשפט הפלילי ( 142ב-ו).
(3) מבחן זה עולה בקנה אחד עם מבחן העל העקרוני שנקבע בסעיף 8לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולפיו אין פוגעים בזכות יסוד שלפי אותו חוק יסוד אלא בנורמה ההולמת את ערכיה של המדינה, שנועדה לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש. כך הוא באשר לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו המקנה חופש ליציאה מן הארץ - וכך הוא לעניינו של חוק-יסוד: חופש העיסוק. נוסחת ה"פגיעה בחופש העיסוק" באה בסעיף4לחוק-יסוד: חופש העיסוק, והיא זהה בלשונה לנוסחת ה"פגיעה בזכויות" שבסעיף 8לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ( 143ה-ו).
ד. (1) רק לעתים נדירות יעלה בידי התביעה להוכיח במפורש ובמפורט כי בכוונתו של נאשם להימלט מן הדין, וברגיל תילמד כוונתו מכלל נסיבות העניין, לרבות ממהותה של העבירה שבה הואשם. כך הוא במעצר עד תום ההליכים, וכך אף בעניין דנן ( 144ג).
(2) אם כך ככלל, לא כל שכן שעבירה שעניינה סמים - ובעניין דנן מדובר בשמונה-עשר קילוגרמים סמים - הינה מן העבירות המנויות בסעיף 21א(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, לאמור, נמנית היא עם העבירות המיוחדות שהמחוקק הורה מפורשות כי ראוי לעצור בגינן ( 144ג-ד).
(3) אין להטיל על המדינה נטל מיוחד להוכיח חשש לשיבוש הליכי המשפט על דרך הבאתן של ראיות ספציפיות, ורשאית התביעה לסמוך טיעוניה לעבירה גופה ולנסיבותיה הכלליות; וכשם שאותה עבירה ואותן נסיבות כלליות יפות הן למעצר גופו, כך יפות הן לעניין עיכוב יציאה מן הארץ ( 144ה-ו).
ה. (1) לכל זכות עשויה שתימצא זכות שכנגד, וכדי לעצור זכות במירוץ חייבת אותה זכות שכנגד להיות במידתה ובמשקלה של הזכות; כך בזכות וכך ביסוד סביר לחשש כי הליכי המשפט ישתבשו, שגם כנגד אלה יכולים שיעמדו כוחות וזכויות שכנגד, באותה מידה ובאותו משקל ( 144ז- 145א).
(2) זכות היציאה מן הארץ, חשובה ונעלה ככל שתהא, חירותו של אדם נעלה ממנה, והחלטה על אי-מעצרו של נאשם ועל שחרורו בערובה עדיין אין בה כדי ללמד - כמו מעצמה - על קיום זכותו לצאת את הארץ ( 145א).
(3) הזכות לצאת מן הארץ - בעומדה לעצמה - "חלשה" היא מן הזכות לחופש; והמסקנה נדרשת מאליה היא, כי הזכות שכנגד - אותה זכות שבכוחה לעוצרה אף היא יכולה שתהיה חלשה מן הזכות שבכוחה לעצור את הזכות לחופש ( 144א-ב).
(4) בנסיבות המקרה מתבקשת השאלה אם נתקיים יסוד סביר לחשש כי היתר יציאה של המשיב מהארץ יביא לידי שיבוש הליכי משפט ( 143ז).
(5) לבחינתם של הדברים יש להביא, בנסיבות המקרה, במניין השיקולים את חומרת העבירה שה מדובר, את החשש לשיבוש תקינותו של ההליך הפלילי ואת עברו הפלילי של המבקש לצאת את הארץ ( 145ג-ז).
ו. גם אם בא עניין פלוני בגדרי העניינים שבהם ניתן לאסור על יציאתו של נאשם מן הארץ, גם אז שומה על בית המשפט לבדוק אפשרויות חלופיות - חמורות פחות - להבטחת התייצבותו לדין; למשל, על דרך קביעתן של ערבויות מתאימות ( 146ב).
ז. אפשר שקביעתן של ערבויות מתאימות יהיה בה כדי להפיג חשש שמא יימלט הנאשם מן הדין, ואם כך יהיה, כי אז ילך בית משפט באותן דרכים חלופיות ( 146ב-ג).
ח. (1) משנמצאה אמת המידה הראויה להליך הפלילי, שוב אין צורך להקיש מן ההליך האזרחי (או מן ההליך המינהלי) שבמהותו שונה הוא מן ההליך הפלילי ( 150א).
(2) במשפט האזרחי נקבעה, ככל הנראה, אמת המידה של "חשש כן ורציני", לאמור: ניתן לעכב יציאתו של בעל דין לחו"ל אם קיים "חשש כן ורציני" כי יציאתו תשבש את ההליך השיפוטי או תמנע ביצועו של פסק-דין. "תרגומו" של אותו "חשש כן ורציני" למשפט הפלילי הוא מבחן האפשרות הסבירה (או היסוד הסביר לחשש) שהיתר יציאה לחו"ל יביא לשיבוש הליכי המשפט או להימלטות הנאשם מן הדין ( 150א-ב).
ט. (1) בשרטוט גבולות סמכותו של בית המשפט כפי שנקבעו בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשובה לשאלה מה הם אותם גבולות תימצא בגדרו של חוק זה - בו ולא בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ( 151ב-ג).
(2) לעניין פרישת שיקול-דעתו של בית המשפט - לגופו של עניין המושם לפניו יש להיעזר בחוק היסוד בהשראה לפרשנות הנוטה אל עבר זכויות האדם, ואולם לא כך באשר לסמכותו של בית המשפט. אם קודם חוק היסוד קנה בית המשפט סמכות להשהות ביצועו של צו שאין עניינו שחרור עצור בערובה, לא היה בחוק היסוד כדי לצמצם סמכות זו או כדי לשוללה מבית המשפט ( 151ג-ד).
