בשנים האחרונות אנו עדים לעלייה בשימוש במרחב המקוון ובמחשב לשם ביצוע עבירות מין מסוגים שונים. המרחב המקוון בו מבוצעות עבירות אלה כולל אתרי אינטרנט, רשתות חברתיות וישוּמונים סלולריים. ניכר שהפלטפורמות הללו מקלות על ביצוע עבירות המין ברשת.
"מעשים מגונים של פעם, שהיו כרוכים במגע פיזי עם נפגע העבירה, נתחלפו להם כיום בסוגים שונים של מעשים בשלט-רחוק. החסות של האנונימיות הלכאורית והריחוק מהיושב בצדו השני של המחשב, משחררים חסמים ועכבות, ואנשים נורמטיביים כלפי חוץ, שולחים ידם במעשים שלא היו מעיזים לעשות בעולם שמחוץ למרחב האינטרנטי. מגע וחדירה פיזית נתחלפו בחדירה אל תוך המרחב האינטרנטי הפרטי-אינטימי של הגולש בצד השני..." (בית המשפט העליון, כב' השופט עמית)
סוגי עבירות מין במרחב המקוון
את עבירות המין במרחב המקוון ניתן לחלק לשלושה סוגים עיקריים:
- עבירות מין שהמחשב, הטלפון הסלולרי והאינטרנט שימשו כפלטפורמה ליצירת קשר בין מבצע העבירה לבין הקורבן. לאחר יצירת הקשר, מתקיים מפגש בעולם הפיזי, ומתבצעת עבירת המין: אינוס, מעשה סדום או מעשה מגונה. הפלטפורמה האינטרנטית מאפשרת למבצע העבירה להגיע בקלות למספר רב של קורבנות פוטנציאליים, כאשר המגע הראשוני עמם יכול להיעשות תחת מעטה של אנונימיות יחסית. בעבירות מן הסוג המתואר, מטרתו הסופית של מבצע העבירה היא להגיע למפגש פיזי עם הקורבן ואת זאת ינסה לעשות באמצעי דרך שידול ושכנוע שונים, אשר יכולים לעלות בפני עצמם לכדי עבירות נוספות, כגון מעשה מגונה בפני אדם אחר או פרסום חומר תועבה פדופילי.
- עבירות מין מעורבות, שבהן המחשב, הטלפון הסלולרי והאינטרנט משמשים לא רק כפלטפורמה ליצירת הקשר, אלא גם לביצוע עבירת המין עצמה. במקרים אלו אין מגע או קרבה פיזית בין מבצע העבירה לבין הקורבן, והקורבן מבצע את המעשה המיני בעצמו או באחר, בעוד שמבצע העבירה צופה במעשים ואולי אף מתעד אותם. למעשה, הוא יכול לשהות במדינה אחרת. עברות אלה מכונות לעתים "אינוס וירטואלי" או "מעשה מגונה וירטואלי". דוגמה אחרת של עבירות מין מעורבות, הינה של עבירות ההטרדה המינית המקוונת, בהן מבצע העבירה מעביר מסרים מיניים מטרידים באמצעות האינטרנט לקורבן.
- עבירות מין וירטואליות, המועתקות במלואן אל המרחב הממוחשב, ומתבצעות כל כולן במרחב זה. הדוגמה המובהקת לעברות אלה הן עבירות של פרסום חומרי תועבה, בעיקר תכנים פדופיליים, החזקה וצריכה של התכנים, וכן עבירות על "חוק הסרטונים" האוסר "פרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם, המתמקד במיניותו, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו, ולא ניתנה הסכמתו לפרסום".
חלק מהפעילות העבריינית מסוג זה מתבצע בפורומים אינטרנטיים סגורים או ב"רשת האפלה" (Darknet או Darkweb), כאשר החברים בקבוצות סגורות אלה הם לא אחת עבריינים המשתפים ביניהם פעולה. לצד האמור, ניתן לזהות כי חלק מהפעילות העבריינית בתחום ההפצה של תכנים מיניים מתבצע בישוּמונים פופולריים כדוגמת Whatsapp או Telegram. ככל שהמרכיב המקוון בעברה גדול יותר, כך יקשה יותר לאתר את מבצע העבירה ולאסוף ראיות מספיקות נגדו. זאת כיוון שלהבדיל מעבריין במרחב הפיזי, החושף את עצמו במגוון דרכים (הוא עשוי להותיר טביעות אצבע בזירה; הוא מותיר DNA בזירה; הוא עשוי להיות מצולם במצלמות אבטחה וכיוצא בזאת), הרי שיכולתו של מבצע עבירה באינטרנט לטשטש את זהותו ואת עקבותיו היא די גבוהה.
פעילות רשות החקירה והתביעה לטיפול בעבירות
- פרקליטות המדינה, באמצעות יחידת הסייבר ונציגים לנושא הסייבר במחוזות הפרקליטות הפלילית, שמה לה למטרה להעלות את רף הענישה בעבירות המין השונות במרחב המקוון.
- משטרת ישראל, באמצעות יחידת הסייבר הארצית בלהב 433, כמו גם באמצעות מחלקי הסייבר המחוזיים, מקדישה תשומת לב הולכת וגוברת לעבירות המין השונות ברשת, בפרט לעבירות המין הווירטואליות (מן הסוג השלישי לעיל). בליווי של פרקליטות המדינה, מבוצעות פעולות חשיפה שונות, כגון הפעלה של סוכנים וירטואליים, תוך איזון ראוי מול החשש מפני ביצוע פעולות של "הדחה פסולה" לדבר עבירה.
- המשרד לביטחון פנים, ביחד עם משרדי ממשלה נוספים ובהם משרד המשפטים, פועל בחודשים האחרונים להקמת מערך ייעודי לאכיפה ומניעה של עבירות נגד קטינים ברשת (מערך מאו"ר), ובכלל זה עבירות מין בקטינים.
- במישור החקיקתי, ניתן למנות מספר מהלכי חקיקה להתמודדות עם עבירות מין ברשת: קביעת איסור על צריכת תכנים פדופיליים (תיקון מס' 118 לחוק העונשין משנת 2014); חקיקת "חוק הסרטונים" (תיקון מס' 10 לחוק למניעת הטרדה מינית משנת 2014); והצעת חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (תיקון מס' 2) משנת 2014, אשר במסגרתה מוצע להעניק לבית המשפט סמכות להורות על חסימת גישה לאתרים שמתפרסמים בהם פרסומי תועבה פדופיליים. נכון למועד כתיבת שורות אלה, ההצעה עברה בקריאה ראשונה בכנסת.
- במישור הבינלאומי, ראוי לציין כי במהלך חודש אפריל 2016 השלימה מדינת ישראל את תהליך הצטרפותה לאמנת מועצת אירופה בדבר פשעי מחשב (אמנת בודפשט). מדובר באמנה מרכזית וכמעט בלעדית בתחום פשיעת הסייבר, אשר גובשה במטרה ליצור מדיניות אכיפה פלילית משותפת ביחס לפשיעה במרחב הסייבר, ולחזק את שיתוף הפעולה הבינלאומי בתחום. בין תופעות הפשיעה עמן מתמודדת האמנה נמצאות גם עבירות המין השונות במרחב הסייבר. הצטרפותה של מדינת ישראל לאמנה צפויה לשדרג את יכולתן של רשויות החקירה לאסוף ולהשתמש בראיות דיגיטליות האגורות מחוץ לטריטוריה של מדינת ישראל, ובכך להיטיב את יכולתן של רשויות החקירה לאסוף ראיות מספיקות לאיתור חשודים ולהעמדתם לדין.
- משרד המשפטים פועל להעלאת המודעות בנושא עבירות המין, מתוך תפישה שהפחתת עבירות המין ברשת לא אמורה להתבצע בדרך של אכיפה פלילית בלבד, אלא גם דרך העלאת המודעות בנוגע לעבירות אלו. שתי פעולות מרכזיות בוצעו במסגרת זו: האחת היא התנעת קמפיין הסברה בשלל אמצעי תקשורת לגבי עבריינות מין ברשת. הפעולה השניה בנושא היא התנעת פרויקט משותף עם משרד החינוך לקידום גלישה בטוחה ברשת, במהלכו מאות מעובדי משרד המשפטים ערכו מפגש חינוכי עם תלמידי כיתות ז'-ח' בנושאים של פגיעה מינית מקוונת ושמירה על פרטיות ברשת, בין היתר בהתייחס לסוגייה של הפצת תכנים ותמונות פוגעניות ברשת. המיזם הופעל בשנתיים האחרונות בבתי ספר שונים ברחבי הארץ, למול למעלה מארבעים אלף תלמידים.
מה ניתן לעשות כדי להפחית את הסיכוי להיפגע מעבירות מין ברשת?
- ראוי להימנע מלאחסן תכנים אינטימיים ומיניים ברשת (בדוא"ל, ב"ענן", ברשתות חברתיות ועוד). תכנים אלה יכולים "לזלוג" החוצה, אף אם הם מוגנים בסיסמה, לצאת משליטה ולהתגלגל לידיים הלא נכונות.
- יש לקחת בחשבון שמסירת תכנים אינטימיים לאחר מגבירה את החשש מ"זליגת" התכנים לידיים נוספות, שכן המידע האישי יוצא משליטת בעליו.
- חשוב לנקוט צעדים של "זהירות בדרכים" ברשת ולהיזהר ממתחזים, "גנבי זהות" ברשת וכן גורמים נוספים העלולים לנצל לרעה את הרשת ליצירת אמון מזויף וקשר אינטימי פיקטיבי.
- כדאי לדבר עם הילדים בבית על הסכנות מפני פגיעה מינית במרחב המקוון: באינטרנט, ברשתות החברתיות ובחדרי הצ'אט. ידוע על מקרים שבהם מעורבות ההורים היא זו שהובילה למניעה וסיכול של פגיעות מיניות בילדים באינטרנט.
- נפלת קורבן לעבירת מין ברשת? חשוב לדווח על המקרה ולמסור תלונה במשטרה, שכן הפגיעה המינית ברשת היא אולי וירטואלית לעתים, אבל נזקיה הם אמיתיים ומוחשיים.
- אם הייתם מעורבים בסיטואציה ואתם מעוניינים לקבל ייעוץ משפטי - צור קשר עם עורך דין עבירות מין
עבריינות נוער ברשת
"חוק הסרטונים" אשר נכנס לתוקף ב-8.1.2014, קובע כי פרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם המתמקד במיניותו, וכן עריכה או שילוב של כל אחד מהם, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו, ולא ניתנה הסכמתו לפרסום - יהווה הטרדה מינית לפי החוק למניעת הטרדה מינית.
הטרדה מינית מהווה גם עבירה פלילית וגם עוולה אזרחית, והעונש המרבי על פרסום תוכן מיני ללא הסכמה עומד על חמש שנות מאסר.
כמו כן, נקבעו הגנות למפרסם התוכן אשר נועדו לקבוע אם מדובר בעבירה או לא.
במקרים המפורטים להלן בלבד, החוק קובע כי אין מדובר בעבירה:
- אם הפרסום נעשה בתום לב, בהתייחסות מרבית לנסיבות הפרסום, תוכנו, צורתו, היקפו ומטרתו.
- אם הפרסום נעשה למטרה כשרה.
- אם יש בפרסום עניין ציבורי המצדיק אותו בנסיבות העניין, ובלבד שאינו פרסום כוזב, או שהוא הבעת דעה או ביקורת על בעל תפקיד ציבורי בקשר לתפקידו, והפרסום לא חרג מתחום הסביר לשם השגת מטרתו.
מונעים עבריינות נוער ברשת – מידע משפטי
הטעמים בביסוס תיקון החקיקה:
- פרסום המתמקד במיניות שנעשה ללא הסכמתו של האדם בנסיבות בהן עלול הדבר להשפילו או לבזותו עשוי להוות עבירה לפי סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות. אולם, המחוקק סבר כי נסיבות ספציפיות אלה של פגיעה בפרטיות, מצדיקות תיוגו המשפטי והמוסרי של העבריין כמי שהטריד מינית את קרבנו.
- בדברי ההסבר להצעת החוק צויין, בין היתר, כדלקמן: "בשנים האחרונות, עם ההתפתחויות הטכנולוגיות, הולכת ומתפשטת תופעה של פרסום ברבים של תצלומים, סרטים או הקלטות בעלי אופי מיני, ללא הסכמת המצולמים. מקרים אלה נתפסים, על פי רוב, כפגיעה בפרטיות בלבד, אולם, ככלל, מן הראוי להתייחס למעשים אלה גם כפגיעה מינית".
המשמעות הדיונית והמהותית של סיווג ההתנהגות האסורה כהטרדה מינית:
- הטרדה מינית מהווה הן עבירה פלילית והן עוולה אזרחית המאפשרת, בין היתר, קבלת פיצוי עד 120 אלף שקלים ללא הוכחת נזק.
- סעיף 5(ד) לחוק למניעת הטרדה מינית, קובע כי על חקירתו ועדותו של נפגע עבירה של הטרדה מינית, יחולו הוראות סעיפים 2א ו-2ב לחוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים), היינו אפשרות להעיד שלא בפני הנאשם וכן הגבלה על חקירתו של הנפגע בגין עברו המיני (אלא אם בית המשפט ראה, מטעמים שיירשמו, כי איסור החקירה עלול לגרום לנאשם עיוות דין).
- סעיף 5(ה) לחוק למניעת הטרדה מינית קובע, כי ההוראה העונשית הקבועה בסעיף 352 לחוק העונשין, שעניינו באיסור פרסום פרטים מזהים של נפגע עבירת מין, תחול על פרסום שמו של מתלונן ונפגע בגין עבירה של הטרדה מינית.
- חוק בתי המשפט [נוסח משולב] קובע סייג לפומביות הדיון לשם הגנה על עניינו של מתלונן או נאשם בעבירה לפי החוק למניעת הטרדה מינית (סעיף 68(ב)(5)) וכפועל יוצא מכך אף מתיר לאסור פרסום (סעיף 70(א)).
- עבירה לפי החוק למניעת הטרדה מינית נכללת בתוספת הראשונה לחוק זכויות נפגעי עבירה, ומשכך מוגדרת כ"עבירת מין או אלימות" בהקשרים הרלוונטיים לחוק זה (ראו למשל: סעיף 13 לחוק שעניינו "חקירה של גוף חוקר בדבר עבר מיני", סעיף 14 שעניינו "זכות לנוכחות מלווה בחקירה").
מהו "פרסום המתמקד במיניות" הקבוע בעבירה החדשה?
- "חוק הסרטונים" אינו מפרט מהו טיבו של "פרסום המתמקד במיניות". יצוין כי נעשה שימוש במונח זה בנסיבה אחרת של הטרדה מינית: "התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות האמורות" (סעיף 3(א)(4) לחוק). קיימים מעשים המצויים בליבת האיסור הפלילי, כגון המקרה הבא: נער ונערה תיעדו עצמם בסרטון כשהם מקיימים יחסי מין. עם פרידתם, פרסם הנער את הסרטון, אותו שלח להוריה ולחבריה של הנערה, וזאת ללא הסכמתה. נראה כי אין מחלוקת על כך שהסרטון מתמקד במיניותה של הנערה וכי פרסומו ללא הסכמתה לידי בני משפחתה וחבריה עלול להשפילה ולבזותה.
- לעומת זאת, קיימים מעשים פחות מובהקים, שאז המבחן לקביעה האם מדובר ב"פרסום המתמקד במיניות" הוא המבחן של מידת החשיפה המינית המגולמת בפרסום וכן המבחן של נסיבות הפרסום (קהל היעד שלו, ההקשר והמקום בו פורסם ועוד).
- נראה כי המונח "פרסום המתמקד במיניות" יפורש לא רק באופן אובייקטיבי או נורמטיבי, בעיניו של בית-המשפט, אלא גם בשים לב לפוטנציאל הביזוי וההשפלה של הנפגע המתועד בפרסום האמור, בשים לב לנסיבות הפרסום.
- ייתכנו מצבים בהם אדם ייחשד בעבירה על חוק הגנת הפרטיות ובעבירה החדשה על החוק למניעת הטרדה מינית גם יחד. כך הוא במצב דברים בו הסרט/ההקלטה יכללו תכנים המתמקדים במיניותו של הנפגע והפרסום יפגע בהיבטים מהותיים נוספים של פרטיותו. כדוגמה ניתן לציין פרסום סרטון בו מצולמת אישה במהלך בדיקה גופנית רפואית, ובמסגרת הסרטון נצפה גופה העירום וכן מתקיימת שיחה שלה עם הרופא בו היא מסגירה פרטים רפואיים ואישיים רגישים. בדוגמה זו, הפרסום עשוי להימצא כבעל קונטקסט מיני ופרטי גם יחד.
