התיישנות על עבירה פלילית היא עקרון משפטי הקובע כי אם לא הוגש כתב אישום בתוך פרק זמן מסוים ממועד ביצוע העבירה – לא ניתן עוד להעמיד את האדם לדין בגינה. המטרה של כלל ההתיישנות היא להבטיח הליך הוגן, למנוע פגיעה בזכויות נאשמים כאשר הראיות התיישנו, ולעודד את רשויות האכיפה לפעול במהירות.
תקופות ההתיישנות לפי סוגי העבירות (בישראל):
לפי חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב–1982:
- פשע שעונשו מוות או מאסר עולם – 20 שנה.
- פשע (עבירה שעונשה מעל 3 שנות מאסר) – 10 שנים.
- עוון (עבירה שעונשה בין שנה ל-3 שנות מאסר) – 5 שנים.
- חטא (עבירה שעונשה עד שנה אחת של מאסר) – שנה אחת.
חריגים:
- עבירות מין ואלימות במשפחה נגד קטינים – לעיתים ההתיישנות מתחילה להיספר רק כאשר הקורבן מגיע לגיל 18 או 28, לפי נסיבות החוק.
- עבירות ביטחוניות חמורות – לעיתים אין עליהן התיישנות.
- עבירות רצח – אין התיישנות (כיום, לפי תיקון לחוק משנת 2010).
ארוע "מנתק"
לא תמיד ההתיישנות "רצה" באופן רציף. ישנם מצבים שבהם מתבצע "אירוע מנתק", שגורם לשעון ההתיישנות להיעצר – ולעיתים גם להתחיל מחדש.
דוגמאות לאירועים מנתקים:
- פתיחת חקירה פלילית נגד החשוד.
- הגשת כתב אישום.
- התחלת הליך פלילי בבית משפט.
- בריחה של החשוד מהארץ.
- היעדרות בלתי מוסברת של הנאשם מהדיונים.
המשמעות: גם אם עברו מספר שנים מביצוע העבירה, מרגע שמתחיל הליך חקירה – ההתיישנות נעצרת, ורק לאחר סיומה היא תתחיל להימנות מחדש.
לא כל מה שנראה 'ישן' באמת התיישן. לכן קיימת חשיבות להייעץ עם עורך דין פלילי מנוסה לו יכולת וידע לוודא אם עניינך התיישן ובכך לחסוך ממך ניהול הליך פלילי על כל השלכותיו.
