עורך דין פלילי

חוסר ענין לציבור | העדר אשמה פלילית | העדר ראיות מספיקות

עילות לסגירת תיקי חקירה משטרתיים:

חוסר ענין לציבור / העדר אשמה פלילית/ העדר ראיות מספיקות

 

בהנחיית פרקליט המדינה 1.3: "סגירת תיקים בעילת "חוסר ראיות" ובעילת "חוסר אשמה""             החל מסעיף 4 להנחיה מצוין כי אם סבר תובע כי מתקיים "סיכוי סביר" להרשעה, וכי יש "עניין לציבור" בהעמדה לדין, עליו להגיש כתב אישום. לא התקיים תנאי סף זה, חלה על התובע חובה להימנע מהעמדה לדין ועליו לסגור את התיק נגד החשוד.

 

העדר תשתית ראייתית מספקת להעמדה לדין מותיר בידי התובע שיקול דעת באשר לעילת הסגירה: "חוסר ראיות" או "העדר אשמה" לצד עילת סגירה מרכזית נוספת שעניינה בכך שבמכלול הנסיבות לא מתקיים עניין ציבורי בהעמדה לדין.

ככלל, בעבר המבחן הנוהג לסגירת תיק בעילה של "העדר אשמה" היה מצב שבו לא התקיים "שמץ ראייתי" הקושר את החשוד לביצוע העבירה. מבחן זה רוכך עם השנים והתחלף למבחן של העדר "ספק סביר" בדבר חפותו של החשוד. הנחיה זו נועדה לעצב מחדש את האיזון בין שתי עילות סגירה אלה ("העדר אשמה" ו- "חוסר ראיות").

 

ישנן שתי משמעויות מרכזיות לעילת הסגירה. האחת, עניינה בזכות החשוד לדעת באיזו עילה התיק נגדו נסגר – דבר המשפיע, בין היתר, על תחושותיו ולעיתים גם על תחושות משפחתו וחבריו.

השניה – האופרטיבית יותר, עניינה בהשלכות עילת הסגירה על המידע שרשויות האכיפה וגורמים ציבוריים נוספים, רשאים על פי חוק להיחשף לו ולקחת בחשבון בגדר החלטותיהם.

עילת הסגירה של "העדר אשמה"

 

עילת הסגירה של "העדר אשמה" נועדה למנוע מראית עין, הן של הגורמים השונים הרשאים לעיין במרשם הפנימי המשטרתי והן של החשוד, לפיה נותר חשד ממשי לגבי אשמתו של אדם. על כן, במקרה שזו עילת הסגירה, רישומו של התיק שנפתח נמחק מרישומי המשטרה הפנימיים.

 

 

          עילת הסגירה בשל "חוסר ראיות מספיקות"

 

תיק שנסגר מ"חוסר ראיות", נותר רישומו ברישומי המשטרה הפנימיים, כדי שהמשטרה והגורמים האחרים המוסכמים לעיין ברישומי תיקים סגורים, יוכלו לראותו.

 

הנה כי כן, לעילת סגירת התיק נודעת חשיבות רבה מנקודת מבטו של החשוד, מאחר שסגירת התיק נגדו בעילה של "חוסר ראיות", מעידה בפני עצמה כי לא נוקה כליל מהחשד שעמד נגדו. לכך יכולות להיות משמעויות ניכרות על החשוד, כדוגמת השלכות משפחתיות, חברתיות, ציבוריות (בפרט כאשר מדובר באיש ציבור), תעסוקתיות, ועוד.

 

יפים לעניין זה דברי בית המשפט בעניין קבלרו:

"... שמו הטוב של אדם הוא נכס יקר. חשד פלילי שהועלה נגד אדם הוא כתם שהוטל בשם הטוב... אפשר להבין ללבו של אדם, המשוכנע שהוא חף מפשע, כאשר הוא דורש כי חשד שהועלה נגדו יימחק לחלוטין, ובתיק שנפתח נגדו יירשם כי התיק נסגר כיוון שהתברר כין אין הוא אשם".

 

ואולם, לעילת הסגירה השלכות ממשיות גם מנקודת המבט הציבורית: תיק שנסגר מחוסר ראיות נותר רשום ברישומי המשטרה, כאמור, ומידע זה עשוי לשמש את גורמי החקירה, התביעה ולעתים אף גורמים נוספים (כדוגמת גורמים ציבוריים שונים הרשאים לדעת אודות התיק שנסגר מחוסר ראיות, כגון שירותי הביטחון) במקרים שבהם קמה הצדקה לכך. מנגד, תיק שנסגר בעילה של "העדר אשמה", נמחק רישומו מהרישום הפנימי של המשטרה, וממילא הוא לא יהיה גלוי לגורמים אלו, ולא ניתן יהיה לעשות במידע אודותיו כל שימוש.

 

לצורך ההחלטה אודות עילת הסגירה, על התובע לבחון את מידת הסבירות שהחשוד ביצע את העבירה המיוחסת לו. ככל שהסיכוי שהחשוד ביצע את העבירה – כעולה מהראיות שנאספו בתיק – נמוך, הרי שעילת הסגירה הראויה הנה "העדר אשמה". ככל שהסיכוי שהחשוד ביצע את העבירה הנו גבוה יותר, יש לסגור את התיק בעילה של "חוסר ראיות".

כידוע, בחינה ראייתית אינה ניתנת לכימות ברור ומוגדר וזיהוי עוצמת הראיות ואופן עיבודן הצפוי במהלך המשפט הנו עניין מורכב, תלוי הקשר ונסיבות. כך גם קשה לכמת את המונח "סיכוי סביר" בהקשר של סיכויי ההרשעה. ואולם, למרות זאת, ככלי עזר נוסף, שמטרתו להנחות את התובע בזיהוי הקו המפריד בין עוצמת ראיות המצדיקה סגירת תיק מחוסר ראיות לבין סגירה בהעדר אשמה, יכול התובע להפעיל את המבחן הבא: נניח שעוצמת הראיות בתיקים פליליים נעה בטווח שבין 0 (אין כל ראיה הקושרת את החשוד לביצוע העבירה) – ל-10 (הראיות קושרות את הנאשם לעבירה באופן ודאי), כאשר דירוג של 5 מבטא סיכוי זהה שהחשוד ביצע את העבירה כמו הסיכוי שהוא לא ביצע את העבירה. על סקאלה זו, הרי שבתיק שבו עוצמת הראיות היא 2 ומטה, ייסגר התיק בעילה של העדר אשמה. ואילו בתיק שעוצמת הראיות בו מעל 2, ייסגר התיק בעילה של "חוסר ראיות.  מובן מאליו כי כאשר תובע סוגר תיק אין ציפייה כי ייתן ציון מספרי לעוצמת הראיות. מדובר כאמור אך ורק בכלי עזר נוסף, שאין כל חובה להשתמש בו. העיגון הראייתי להכרעה זו הנו מבחן הראיה המנהלית. לצורך יישום מבחן זה יש לבחון אם ישנן בתיק ראיות שאדם סביר היה סומך עליהן כדי לקבוע שקיים סיכוי שאינו נמוך, שהחשוד ביצע את העבירה במכלול הנסיבות. אם אין בתיק ראיות מסוג זה, תהיה עילת הסגירה "העדר אשמה".

 

יודגש כי משמעותה של עילת הסגירה של "העדר אשמה" אינה כי החשוד בהכרח לא ביצע את העבירה, אלא שהסיכוי כי החשוד ביצע את העבירה הנו נמוך.

 

עילת הסגירה של "העדר אשמה" נועדה לתיקים בהם התשתית הראייתית חסרה מאד. על כן ראוי שחשד זה ימחק מרישומי המשטרה הפנימיים. כך יהיה למשל במקרים הבאים (אין מדובר ברשימה ממצה):

1)       בתיקים שאין בהם ראיה המבססת חשד סביר נגד החשוד;

2)       בתיקים שאין בהם ראיות פרט לתלונתו של המתלונן – כשהנילון מכחיש אותה – היינו כשיש גרסה מול גרסה בלבד – וכשיש ספק ממשי לגבי מהימנות גרסת המתלונן, כגון עקב אינדיקציה אובייקטיבית לאי מהימנות הגרסה או חלקה.

 

לצורך הערכת מידת הסיכוי כי העבירה בוצעה על-ידי החשוד, יש לשקול, בין השאר ובמקרים המתאימים, את הנתונים הבאים:

 

א.      מידת מהימנותן של העדויות המרכזיות המבססות את החשד נגד החשוד, אל מול מידת מהימנות גרסת החשוד, ככל שהערכת המהימנות אפשרית בנסיבות העניין. כך למשל:

1)       תלונה על אלימות קשה מאוד, ללא ביסוס בתיעוד רפואי (כאשר סביר הוא שהאלימות הנטענת תגרום לחבלות שיבואו לידי ביטוי בתיעוד רפואי), אל מול הכחשת חשוד שעל פניה נראית אמינה – תיסגר ככלל מחוסר אשמה. עם זאת, תוספת ראייתית לתלונה, כגון עדות אדם ששמע רעש או צעקות מהמקום בו התרחש האירוע, יכולה להביא לסגירה מחוסר ראיות.

2)       תלונה נגד אדם שאין בינו ובין המתלונן כל היכרות מוקדמת ולא ניתן להצביע על מניע כלשהו לתלונה, כאשר שתי הגרסאות נראות אמינות על פניהן – ככלל, תיסגר מחוסר ראיות. עם זאת, ככל שהחשוד מספק הסבר אפשרי ואמין לעלילת שווא נגדו – ככלל, תיסגר התלונה מחוסר אשמה.

קיומן או העדרן של ראיות נוספות (נוסף על הראיה המרכזית) המבססות חשד נגד החשוד בביצוע העבירה.

 

ככלל, קיומן של הרשעות קודמות או תיקים סגורים קודמים לא יהווה שיקול לעניין עילת סגירת התיק, כאשר שוקלים אם התיק ייסגר בעילה של חוסר ראיות / העדר אשמה, להוציא מקרים חריגים שבהם קמה הצדקה לכך. כך לדוגמה: כאשר חשוד בעבירה הורשע בעבר בעבירות בעלות אופי דומה (כגון עבירות מין המבוצעות בקטינים), באופן שיש בהצטברות ההרשעות נגדו כדי להגביר את החשד גם בעבירה הנוכחית, רשאי תובע לשקול לסגור את התיק מחוסר ראיות ולא בהעדר אשמה. זאת, אף אם ניתוח הראיות במקרה הנוכחי היה מוביל – כשלעצמו – למסקנה כי הסיכוי שהחשוד ביצע את העבירה הנו נמוך. לעומת זאת, תמיד ניתן ליתן משקל לקיומן של הרשעות קודמות, לצורך החלטה אם לסגור את התיק בעילת "נסיבות העניין בכללותן" אם לאו.

 

עילת הסגירה של "חוסר ענין לציבור"

אחת העילות לסגירת תיק חקירה הוגדרה עד כה בחוק כהיעדר עניין לציבור. השם המטעה של העילה הביא לתפיסה ציבורית שגויה לגבי מהות העילה. בניגוד לתפיסה הרווחת, עילה זו לא עוסקת במידת ההתעניינות שמגלה הציבור בשאלת ההעמדה לדין או במשפט שיתנהל, אלא מדובר בהכרעה ערכית-חברתית המבקשת לאזן בין התועלת החברתית שתצמח מהעמדה לדין פלילי, לעומת הנזק או התועלת שייגרמו לחברה מאי-העמדה לדין.

בין השיקולים שהתביעה שוקלת: חומרת המעשה, נסיבותיהם האישיות של החשוד ושל קורבן העבירה, אינטרסים חיוניים אחרים של המדינה, ועוד.

בשל השם המטעה, פרקליטות המדינה משתמשת כבר שנים רבות בלשון אחרת המתארת באופן מדויק יותר את המצב: "מכלול נסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין."

 

שני נושאים נוספים בנושא עניין הציבור בהם ניתן לעיין הינם:

Template is not defined.

עשוי לעניין אותך..

דילוג לתוכן